דברי פתיחה
ישי מנוחין

אנו חיים זה חמישים שנים בחברה כובשת. "לכיבוש, לכל כיבוש – עקרונות משלו, לומדים אותם בהכרח ומהר למדי: גם כשבתחילה סבורים שאפשר יהיה להימנע מהם, וגם כשמתחילים לכאורה אחרת, בנוכחות עקיפה, ובדרכי נועם", כפי שהיטיב לצפות ס' יזהר.[1] לכיבוש גם שפה משלו, שפת המחסומים והדיכוי ושפת השיח הציבורי בישראל. עברית היא שפת הכובש, עברית שהשתנתה בחמישים השנים האחרונות.
כדי לקטלג, להבין ולהסביר את מה שמתרחש סביבנו אנחנו משתמשים במונחים רבים. את חלקם רכשנו עם שפת אמנו ואת חלקם רכשנו במערכת החינוך הלאומית ובמרחב הציבורי. אנחנו מתקשרים, מספרים ומתארים את העולם שסביבנו בעזרת מונחים ומשפטים בעלי משמעות על אודות "הנכון" ו"הראוי", מונחים המבוססים על תאוריה, על אידאולוגיה, על ערכים, על זיכרון קצר ועל שכחה.
אסופה זו עוסקת במונחים הממוקדים בכיבוש. היא ממוקדת בעיקר במונחי השיח הציבורי, אותם מונחים יומיומיים – מונחי המון – המשמשים לתיאור או לדיון בכיבוש ובהצדקת פעולותיו. אלה מונחים שמשמעותם בשיח הישראלי השתנתה והתגבשה בחמישים השנים האחרונות נוכח הכיבוש, הדיכוי וההתנגדות של האוכלוסייה הפלסטינית. ככל שנהיה בקיאים יותר בשפה שבה אנחנו משתמשים ומודעים יותר למניפולציות האפשריות בה, נוכל לזהות את הכללים האידאולוגיים ואת תמונת העולם הערכית והפוליטית שעיצבה אותם; נוכל לגלות יותר ויותר מילים שהחליפו את משמעותן וכעת הן ממלאות תפקיד חדש בשיח החברתי. השינויים האלה, המצביעים על ההשפעות האידאולוגיות והפוליטיות על הלשון, מעידים על שינויים חברתיים.
דוד גרוסמן, במאמרו מכבסת המילים, תיאר "מדינה במבוכה משכזבת לעצמה אוצר-מילים חדש […] זן חדש של מילים מגויסות, בוגדניות, מילים שאיבדו את משמעותן המקורית, מילים שאינן מתארות מציאות אלא משתדלות להסתיר אותה […] מילים כזבניות הן חול על מוקשים. חול בעיננו. כך, בתהליך איטי ובלתי מורגש, מאבדות המילים את המציאות, נוצרת בבלי משים מציאות שאין לתארה".[2] התיאור מזכיר את ה"שיחדש" (Newspeak) מתוך ספרו של ג'ורג' אורוול 1984, ש"נועדה לא רק לשמש כלי ביטוי להשקפת-העולם ולהרגלי-המחשבה היאים לחסידי הסוצאנג, אלא להפוך את כל ארחות-המחשבה האחרים לדבר שמן הנמנע".[3]
בעוד "שיחדש" הוא תוצר דמיוני של החלטה פוליטית ספרותית, בשנת 1995 ניסחו רוגל ושכטר את מסמך נקדי – תדריך חדשות ואקטואליה, דוגמה מקומית בוטה למניפולציה שלטונית של השפה. מסמך זה קובע באילו מונחים ישתמשו מגישי החדשות ברשות השידור. הנחיות המסמך קובעות, למשל, ש"הביטוי 'הארץ' משמש כקיצור הביטוי 'ארץ ישראל'. לפיכך אין להשתמש בו בתור תחליף לביטוי 'תחומי הקו הירוק' […] 'הגדה המערבית' הוא כינוי ירדני שעבר זמנו. בשידורים בעברית יש להשתמש בכינוי יהודה ושומרון, ובוודאי שיש להקפיד על כך שעה שמדובר ביישובים יהודיים" ועוד.[4] גם תדריך זה לא נתפס תקין דיו לחלק ממשתתפי הדיון החברתי, ולפיכך חיברו אנשי ערוץ 7 את מילון ערוץ 7 לעברית משודרת. על פי מילון זה "אין 'פינוי התנחלויות' אלא 'גירוש', וכמובן אין 'תהליך שלום', אלא 'תהליך מדיני' […]". 'שטחים' מוגדרים במילון כ"כינוי גנאי שמאלני לאזורים ששוחררו במלחמת ששת הימים. הס מלהזכיר אותו בערוצנו. ואגב, עזה, שכם, חברון אינן חוץ לארץ. לכן אל תאמר: 'הבוקר נמנעה כניסת פועלים מעזה לישראל', אלא: 'הבוקר נמנעה כניסת פועלים מעזה לתחומי ישראל הריבונית או לתחומי ישראל הקטנה' ".[5] כל אלה הם ניסיונות מניפולטיביים להשכחה ולכוונון השיח הציבורי למונחים התומכים בתפיסה אידאולוגית מסוימת.
מונחים מזוהים פוליטית הם מונחים שקל להצמיד אליהם התייחסות ביקורתיות ולהבחין במשמעויותיהם בשיח החברתי. לא כל המונחים בשיח הציבורי מזוהים ככאלה, אך הם כולם תוצאה של החלטה פוליטית חברתית, גם אם לא מתנוסס עליהם דגל המכריז על זהותם הפוליטית ועל תפקידם האידאולוגי בשיח. הדפים הבאים מתמקדים במונחים התופסים מקום רחב בשיח הציבורי מאז תחילת הכיבוש בשנת 1967; הם תוצאה של החלטות אידאולוגיות, מניפולציות שלטוניות, ניסיונות השכחה, זיכרון חברתי קצר-מועד ושיח חברתי לוהט. האסופה מתמקדת בחמישים מונחים ובאופן הראוי – בעיני הכותבים והכותבות – שבו הם אמורים לקבל ביטוי בשיח החברתי. זהו דיון בחמישים מונחים שנועד לפרוש לפני הקורא, ללא כיסוי, את המציאות הקשה של הכיבוש.
אסופה זו היא תוצאה של שיח שנמשך כל אותן חמישים שנות כיבוש, שנים שלוו באלפי שעות דיון ובפעילות עם עמיתים רבים למאבק בכיבוש. לכל עמיתיי, האקטיביסטים בארגוני החברה האזרחית השונים, יש חלק בגיבוש הרעיונות המקבלים ביטוי באסופה זו ועל כך אני מכיר תודה לכולן ולכולם. במיוחד ברצוני להודות לכל אותם כותבות וכותבים, יוצרים ויוצרות, שהתנדבו לכתוב וליצור עבור אסופה זו. במיוחד ברצוני להודות לדוד ריב ולמיקי קרצמן שלקחו חלק פעיל בגיבוש האסופה ובלעדיהם היא לא הייתה יוצאת לאור.

_______________________________________
[1] ס'י,צר רוגל ושכטר זה'.הערה כללית אפשר למחוק מחכאןכללית – התעלמו ראשונה, כמו שנהוג. כזה. יזהר (1967), "על משוררי הסיפוח", הארץ, 8.12.1967.
[2] גרוסמן דוד (1987), "מכבסת-מילים", כותרת ראשית, 29.4.1987, עמ' 23.
[3] אורוול ג'ורג' (1971), 1984, עם עובד, עמ' 241.
[4] רוגל נקדימון, שכטר עמית (1995), מסמך נקדי – תדריך חדשות ואקטואליה, רשות השידור, עמ' 29, סעיפים 39-38.
[5] הארץ, 24.11.2000.