אילן פפה טוען שהסיפור של 1948 אינו מסובך בעליל, ולכן הספר כתוב למתחילים גמורים בתחום בה במידה שהוא מיועד לאלה שכבר שנים רבות עסוקים, כל אחד מסיבותיו, בסכסוך ובדרכים ליישבו. זהו הסיפור הפשוט והנורא על הטיהור האתני של הארץ, שישראל ביקשה להכחיש ולגרום לעולם לשכוח.

הספר פותח בהגדרה של טיהור אתני. השיח המשפטי, שהוא בדרך כלל מפותל עד בלתי עביר, מוחלף כאן בשפה בהירה, נקייה מטרמינולוגיה מקצועית ושקופה דיה לסבר כל אוזן. הפשטות הזאת לא ממעיטה בחומרת המעשים ולא מסתירה אותה. להפך – התוצאה היא תיאור ישיר ופשוט של מדיניות אכזרית, כזאת שהיום הקהילה הבינלאומית כבר לא הייתה מוכנה להסכין איתה.

בימים אלה, עלינו לחלצו מן השִכחה, לא רק משום שהשחזור ההיסטוריוגרפי היה צריך להיעשות כבר מזמן, אלא גם משום שעצם ההכרה בשחזור הזה היא הצעד הראשון שעלינו לנקוט אם אנחנו רוצים לתת הזדמנות לפיוס ולהשכנת שלום בארץ.

רן אדליסט, "מעריב", 27.2.2021: זה הספר החשוב ביותר בתולדות הסכסוך היהודי־פלסטיני, משום שהוא מכריח את הקורא לא רק להזדעזע אלא גם לחשוב ולשאול שאלות כמו: האם צדק ב"ג, וכיצד אנחנו מתמודדים כיום עם הידע הזה.

"האינדיפנדנט": זו היא תרומה משמעותית לדיון שצריך להמשיך לקיים אותו. לא יהיה שלום בר קיימא במזרח התיכון כל עוד רוחות הרפאים של 1948 ימשיכו להלך בינינו.

המוסף הספרותי של "הטיימס": פפה פתח צוהר חדש למחקר העצום והרחב על ההיסטוריה הרת הגורל של הפליטים הפלסטינים. הספר מספק גם במובנים נוספים. הוא מעין קינה עמוקה על עולם שנמחק ועל חיים של פלסטינים שנעלמו; פפה מבכה מציאות טובה יותר שיכולה הייתה להיבנות בפלסטין.

"פבלישרס וויקלי": ללא צל של ספק, ספר נגיש ומלומד. ספרו של פפה יעורר מחלוקת בקרב קוראים רבים אבל יצית מחדש את הדיון (בנכבה).

ריצ'רד פאלק: אילן פפה כתב ספר יוצא דופן ורלוונטי מאוד ליחסים בין פלסטינים לישראלים בעבר, בהווה ובעתיד.

וליד ח'אלדי: זהו ספר יוצא דופן – שילוב מסחרר של מחקר עם מוסר נביאים ואנושיות.

אנטון שמאס: אילן פפה יוצא להילחם בציונות, אשר הראתה כי ביכולתה לא רק לגרש אומה ממולדתה אלא גם למחוק אותה מהזיכרון ההיסטורי. זהו דוח פרטני, ממוסמך, על ההיסטוריה האמיתית של הפשע ההוא. "הטיהור האתני של פלסטין" מסיר מסדר היום את ה"נכבה" ואת "מלחמת העצמאות" ומציע פרדיגמה חדשה לגמרי.